רב"ט נועם אברמוביץ'

בִּתם של אדוה ויוסי
אחות של עופרי, יפתח ויובל

נועם היא בִּתם הבכורה של אדוה ויוסי. בגיל חודש עברה עם הוריה לגור בגרמניה במשך שנה. עם שובם לארץ השתלבה בגן ילדים ברחובות ולאחר מכן בקיבוץ גבעת ברנר שהיה למקום המגורים הקבוע של המשפחה.

מגיל צעיר ניחנה נועם באופי כריזמטי שסחף אחריו את שאר הילדים. כשהגיעה לגיל תיכון היו לה חיי חברה פעילים, היא הדריכה בתנועת נוער וחוותה שתי אהבות גדולות.
לאחר התיכון ולפני הגיוס לצבא הצטרפה נועם למכינת בארי. בספר המחזור של המכינה כתבו עליה שהיא תהיה יום אחד ראשת ממשלה. היה זה ביטוי להערכה הרבה שרחשו לה חבריה ועדות לכושר המנהיגות הסוחף והייחודי שלה.

נועם התגייסה לצה"ל ב-1 באוגוסט 2023.

להלן דברים שכתבו בני משפחתה על יום גיוסה:
"ליום הגיוס היא הגיעה עם חיוך גדול מאוזן לאוזן, רוצה לתת מעצמה כמה שיותר. תפקיד התצפיתנית לא היה תפקיד חלומותיה אבל היא ידעה שזה חשוב ונלחמה למען מטרה גדולה. יומיים לתוך הטירונות כבר התאהבה בתפקיד. הבינה את המשמעות העמוקה שלו, את החשיבות שבו על שמירה על הגבולות. נהייתה 'מורעלת' תוך שבוע. בהמשך ל'רעל', רצתה גזרת עזה ושם את נחל עוז. 'למה שם, נועם?' 'שם הכי חשוב. הגזרה הכי חשובה ואהיה שם הכי משמעותית' אמרה. היא נבחרה על ידי המ"פ שלה, מתוך 148 חיילות, להיות א. מ"פ. היא פתחה וסיימה כל שיעור, מכינה תכנים ערכיים לפלוגה, בעוז ובענווה היא הובילה פלוגה שלמה."

ביום רביעי, ה-4 באוקטובר 2023, אִימה של נועם אדוה הקדימה לחזור מטיול משפחתי ברודוס כדי להספיק להשתתף בטקס סיום הקורס של נועם.
ביום חמישי היא כבר הסיעה את נועם לבסיסה בנחל עוז. נועם הייתה מלאת התלהבות להתחיל ללמוד את הגזרה. ביום שישי, ה-6 באוקטובר 2023, יום לפני מתקפת המחבלים, נועם עברה את מבחן ההסמכה שלה בהצלחה.

בשבת בבוקר, ה-7 באוקטובר 2023, הייתה "הקפצה" בבסיס לשמע ירי הטילים והמרגמות. נועם וחברותיה לא היו חמושות והן ישבו במיגונית מפוחדות וחסרות אונים. בדקות האחרונות לחייה, כשהבינה שלא תצא בחיים מהמתקפה, כתבה נועם בוואטסאפ המשפחתי דברי פרידה. היא שיתפה את בני משפחתה בפחד שבו הייתה נתונה ומסרה להם את אהבתה.

נועם נרצחה במתקפת המחבלים אך היא הייתה נעדרת עד ה-10 באוקטובר 2023. באותו יום מר התבשרו הוריה על נפילתה.

בני משפחתה של נועם ביקשו לספר על דמותה.

להלן דבריהם כלשונם:
"כשנועם נולדה, השם נולד איתה. היא הייתה שקטה וסקרנית, עם עיניים כחולות, גדולות ומתבוננות. יש אנשים שנולדים יוצאי דופן. חד פעמיים ביופיים, חד פעמיים בנוכחותם, חד פעמיים במנהיגותם. נועם הייתה כזו מרגע שנולדה. היא נולדה והאירה את העולם. והאור הזה כל כך חזק ומסנוור ולא מרפה. אחר כך הצטרף אליו חיוך ענק מאוזן לאוזן, כזה ששמור לאנשים מיוחדים. בת בכורה לאימא אדוה ולאבא יוסי.

בגיל חודש הם כבר עברו לשנה לגרמניה. אפילו הגרמנים לא נשארו אדישים. העיניים הגדולות, החיוך שכבר אז כבש והיופי שלא ניתן להפסיק לבהות בו. זה חזר גם בגן ברחובות שבו כבר ראו את כישורי הניהול שלה כשסחפה את כל הילדים אחריה. זה המשיך בקיבוץ גבעת ברנר שם נדבקה לכמה חברים שהובילו את הגן ואחריהם יצאו הילדים במחולות.
ואז נולדו האחים עופרי, יפתח, ויובל שהסתכלו אל מודל האחות הגדולה בעיניים גדולות. ההורים עשו כל שיכלו כדי שהאחים יהיו דבוקה אחת. 'אחאות' הייתה מאוד חשובה להם וככזו הם השקיעו מחשבה בפעילויות משותפות רק של האחים יחד. שיהיה להם את הביחד שלהם, שיצחקו על ההורים, שיהיו להם החיבורים שלהם. זה עבד.

כשנועם מגיעה לתיכון כבר לא ניתן לספור את כמות החברים האינסופית, חיי החברה, מדריכה, חניכים ושתי אהבות. גדולות. הכל היה איתה עוצמתי בצורה שקשה להסביר במילים. לא היה לה רגע מנוחה. ממקום למקום נעה ונדה, מפעילות לפעילות, ממקבלת דברים, ותמיד תמיד הדבק. לא ויתרה על דבר – המשפחה תמיד בראש, דאגה לאחים, להורים, לסבים, לבני הדודים ולדודות, משם לחברים ולשאר הערוצים.

לאחר התיכון נועם עברה למכינת בארי. בספר המחזור של המכינה כתבו עליה שהיא תהיה בן־גוריון וראשת הממשלה. היא הייתה מנהיגה, חד־פעמית, כמו מגנט שמתמגנטים אליו מהרגע הראשון וזה רק התחדד עם השנים.

נועם נולדה יודעת. הייתה לה דעה על כל דבר מגיל כה צעיר: על לבוש, על אוכל, על ערכים, על 'כן' ו'לא', על דרך, על המצב במדינה ועל החברה שלנו, על מגדר ופוליטיקה, על המצב הגיאופוליטי, על איך מתייחסים לאחר ואיך מכבדים את הזולת. היא לא פחדה מקונפליקטים, לא אחת נדרשה להתמודד איתם ולא פחדה מהם. כי הייתה לה את הדרך שלה. ועל הדרך, גם למדה והקשיבה. נשארה שעות להתווכח עם המורים שלה ו'חפרה' באמת שלה.
כשנעשה אי צדק למשהו או למישהו, היא הזיזה הרים כדי לשנות. לא הרפתה עד שהשיגה את ייעודה. כי ידעה. פשוט ידעה. והאמינה בדרכה. הטריק שלה היה שעשתה זאת עם חיוך ענק שמלווה במעין חוצפה קטנה, ילדה עם תלתלי זהב ועיניים מדברות. ילדה נערה שהיא אישה. החברים קראו לה אנג’לינה גולי. הם כתבו לה כך על הכובע של התנועה. אבל היא הייתה יפה יותר.

באשר להיותה אישה, לנועם היו 2 משפטים שפיזרה לכל עבר: (1) יש לך אותך! (2) זה בסדר לא להיות מושלמת, מותר לך להראות פגיעות, את חזקה יותר ממה שנדמה לך.
נועם נולדה אישה בכל מובן המילה, בכל רמ"ח אבריה. היא לא התביישה מעולם בגופה. היא לא התביישה מעולם להביע את דעתה. היא לא חשבה לרגע שלאישה מגיע פחות. היא לא התביישה לעשות כל העולה על רוחה. היא היתה מהנשים האלו, החזקות, האמיצות, המובילות, המנהיגות. והיה בה עוד משהו... בגלל שידעה שנולדה ככה ולא הייתה צריכה להתאמץ לקבל את מה שילדות ונשים עובדות בשבילו חיים שלמים, היא ידעה שהיא חייבת לעזור לאחרות. אז היא פיזרה את המנטרות שלה פלוס עידוד לביטחון עצמי עבור אחרות..."

יואב, ראש מכינת בארי שאליה הצטרפה נועם לפני גיוסה לצה"ל, כתב מילים לזכרה במלאות שלושים ימים לנפילתה.

להלן דבריו:
"אני מנסה להגיד מילים וזה לא פשוט ואפילו קשה מאוד.
אני אתחיל בסיפור ההיכרות של נועם ושלי.
זה התחיל בשאלון היכרות שנועם מילאה לפני בערך שנתיים.
השאלון הזה היה אחד השאלונים המרשימים ביותר של מתמיין או מתמיינת למכינה. היה ברור מעל לכל ספק מדוע נועם רוצה להגיע למכינה והמילה שמתנוססת מעל כולן היא שליחות.

אתם מבינים, בעולם של היום, גם בתוך עולם המכינות הקדם צבאיות, גם בתוך מכינת בארי, קשה למצוא המון בני אדם שמגיעים עם מוטיבציות טהורות של שליחות.
ונועם הייתה כזאת. לא בכאילו על הדרך כדי להרשים. אלא באמת. זו הייתה היא. השליחות והערכים היו המניע לפעולות שלה בעולם.
לאחר שהיא נכנסה לחדר הריאיון ובכלל לאורך כל היום, ראיתי על העיניים שלה שהיא מחפשת אותי. ראיתי את הרצינות, את הביטחון, את מה שהיא הקרינה החוצה, את הרצון להיות מחויבת לרעיון ולפעולה. לתלמוד ולמעשה. זוהי כל התורה על רגל אחת.
וכששאלתי אותה באותו הריאיון לפני שנתיים מה ומי היא רוצה להיות, היא ענתה לי: 'אני רוצה להיות ראשת ממשלת ישראל.' ואני, שכשהייתי בגילה, שאפתי להיות אותו האדם, התאהבתי, באותו הרגע ממש הבנתי שנועם תהיה החניכה שלי.

נועם הייתה אישה חזקה, הדור החדש של נשים צעירות, דומיננטיות, מובילות ומעוררות השראה. נועם האמינה באמת ובתמים, ובצדק, שהיא יכולה להיות נשיאת בית המשפט העליון, כמו שהיא אמרה לנו במהלך סיור שעשינו בבית המשפט העליון במכינה.
ואולי עוד סיפור אחד אחרון.
נועם ואני לא היינו 'חברים', לא עשינו שיחות נפש וצחוקים ביום יום שלנו. אבל במידה מסוימת, הקשר בינינו היה גבוה בהרבה מקשר של חברות. הייתה בינינו שותפות. וזה לא עניין של מה בכך.

בסוף השנה במעגל סיכום עם החניכים, נועם אמרה לי שהייתי מאוד משמעותי עבורה בסיפור הרעיוני של השמאל הציוני ושל שליחות בכלל, שהייתי עוגן חשוב עבורה בעיצוב דמותה ותפיסת עולמה.
היא לא ידעה עד כמה המילים הללו נשארו איתי.
לא בכל יום אתה מקבל חניכה שמוכנה ללכת איתך את התלם הארוך. ונועם הייתה כזאת.
היא באה לעולם כדי לפעול בתוכו.

לאחר מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, או בשמם האחר 'המרד הערבי הגדול', כתב ברל כצנלסון, ששמו העברי היה בארי כשמה של המכינה, את הדברים הבאים:
'דוֹר המצוֹר והבּצרוֹן, אשר קלט חיצים ולא נסוֹג, אשר לא הפקיר שוּם נקוּדה ולא נתן לפַנוֹת שוּם מקוֹם יישוּב, אשר בּנה וּביצר וכבש בּעצם-מצוֹר, אשר הוֹציא לחיי-מגן בּנים וּבנוֹת וּנכדים, אשר העלה לחוֹפי היישוּב הנצוּר ספינוֹת עוֹלים החשים להתייצב בּחזית העבוֹדה וההגנה, דוֹר זה רשאי לוֹמר ליוֹסף טרוּמפּלדוֹר ולאהרון שֶר, אנשי תל חי: לא בּיישנוּכם. לא ערירים הלכתם. בּאשר מצאה אוֹתנוּ המערכה קיבּלנוּ אוֹתה וקידשנוּה. לא תל חי אחד קיימנוּ, אלא כּול הארץ היתה לנוּ תל-חי, תילים חיים.'

תפקידנו כעת הוא לנצח, אבל כשיסתיים המאבק, אנחנו נחזור לבנות ולהתיישב, לנטוע ולזרוע. כי אין לנו ארץ אחרת.
תודה לך נועם, בשם כל עם ישראל והחברה הישראלית,
וגם סליחה בשם כל עם ישראל, מנהיגיה ומפקדיה, סליחה על שהלכת מוקדם מדי, לפני שיכולת להגשים את הייעוד האמיתי שלך ולהיות ראשת ממשלת ישראל או נשיאת בית המשפט העליון או כל דבר אחר שחלמת ורצית להיות.
הכאב יישאר איתנו לנצח.
בשם הצוות החינוכי, חניכי המכינה ובוגריה, אדווה יוסי, וכל בני המשפחה, משתתפים בצערכם הרב,
אנחנו כאן ונישאר כאן תמיד.

ערוץ כאן 11 פרסם ב-30 בינואר 2024 כתבה על הקשר המיוחד שנוצר בין משפחתה של נועם לבין המוזיקאי יונתן ארצי ואחותו שירי ארצי לאחר נפילתה. קשר זה הניב שיר שכתב ארצי לזכרה של נועה. ניתן לצפות בכתבה בקישור

חבריה של נועם הנציחו אותה בסרטון שנערך בסגנון "סליחה על השאלה". הם סיפרו בסרטון על רגעים קטנים אך מיוחדים שהיו בחייהם המשותפים עם נועם. למשל, חברה סיפרה כיצד נהגה נועם לסדר את חדרה המבולגן בכל פעם שביקרה אותה. סיפור נוסף היה תיאור שכיבות הסמיכה שעליהן התאמנה נועם בחופשה מהטירונות כדי להצטיין בקורס וכיצד הדבר היה להשראה עבור חבריה. ניתן לצפות בסרטון המרגש בקישור

חבר הכנסת ואיש החינוך חילי טרופר פרסם פוסט בפייסבוק ב-10 בפברואר 2024 לזכרה של נועם.

להלן דבריו:
"נועם אברמוביץ' זכרה לברכה, תצפיתנית שנרצחה בנחל עוז, רצתה להיות ראש ממשלה. באמת רצתה.
בגיל 5, כשכולנו חלמנו להיות שוטרים או כבאים או חיילים, היא כבר חלמה להיות ראש ממשלה.
נועם התמידה בחלום. בספר המחזור בסיום התיכון נכתב עליה: 'איפה תהיה עוד 10 שנים: ראש ממשלה'.
וכמה עצוב, שזה כבר לא יקרה. נראה לי שכולנו היינו מרוויחים מכך.
במכינת בארי, בשנה שקדמה לגיוס, היא אפילו הרכיבה ממשלה בראשותה. ולמרות שנועם ואני לא הכרנו, זכיתי להיות משובץ על ידה כשר בממשלתה.

בשבת של ה-7 באוקטובר, הוריה עוד הספיקו לדבר איתה בטרם נפלה.
נועם שיתפה אותם בפחד המוות, פשוטו כמשמעו, שאחז בה ובחברותיה. הם שמעו ברקע את שריקות ונפילות הטילים, את קריאות ה'אללה אכבר' של מחבלי החמאס, וגם את המילים האחרונות של נועם: "אוהבת אתכם בטירוף לא משנה מה יהיה". ואז נדם קולה.

מאז נפלה נועם, כותבת אדוה, אימא של נועם, מילים מדויקות עד כאב ברשת.
גם את המילים האלה היא כתבה:
'נותר בגופו של הורה חור. חור גדול. זהו. מה יש להגיד מעבר. זה לא פצע ולכן לא ניתן לרפא, זה לא יד או רגל קטועה ולכן לא מתאמצים לתפקד בלי. אדם עם חור. עם החור הזה נצטרך להבין איך מנתבים ת'חיים.
החור הזה הוא סיפור של אהבה. אהבה שנעלמת לך בפיסיות. כזו שהולדת אותה ואת רגילה לנשנש ולמעוך ולנשק ולחבק, לדבר, לחלוק. היא נעלמה בלי הודעה מוקדמת. ברגע אחד.
אם את ממש עובדת על עצמך אז את מנסה להדחיק חזק את צורת המוות האכזרית. זה עובד לפרקים. זה מגיח לא מעט.
כשאת אוהבת את ילדייך (וזה הסיפור של הורות) אז החור הוא לעולם ועד. וכמו שאין אהבה גדולה מאהבה לילדים שלך - זהו גודלו של הבור. עם ההבנה הזו, תנסי לחיות'.
כשישבתי עם הוריה המיוחדים, יוסי ואדוה, הבנתי לגמרי כיצד גדלה נועם להיות צעירה כה מיוחדת וכיצד הספיקה בחייה הקצרים להותיר חותם כה עמוק בקרב כל מי שהיה בסביבתה.
יוסי ואדוה שיתפו ברצון להנציח אותה. הם עוד מדייקים לעצמם את הדרך, אבל ברור להם שזה יהיה על פי הערכים העמוקים והחזקים שהנחו את נועם בחייה.
הם משתמשים בביטוי היפה 'בדרכי נועם', ומסבירים ש'זו תהיה הנצחה חיה, על פי ערכיה של נועם: לדבר יותר יפה, לכבד את האחר, לנהוג באכפתיות. לנהוג בדרכי נועם. זה מה שצריך לקרות כאן במדינה'.
הלוואי שנדע כולנו ללכת בדרכי נועם.
יהי זכרה ברוך."