רב"ט נועה מרציאנו

בִּתם של עדי ואבי.
אחות של יובל (17), הדר (14) ואיתי (10).

נועה נולדה במודיעין בכ"ח בתשרי תשס"ה, 12 באוקטובר 2004. היא בתם הבכורה של עדי, מזכירה רפואית, ושל אבי, עובד ברכבת ישראל.

נועה גדלה והתחנכה במודיעין. היא למדה בבית הספר היסודי ממלכתי ע"ש אילן רמון ובבית הספר העל־יסודי ג' ע"ש מוטה גור. בתיכון למדה במגמות גיאוגרפיה וסייבר.

נועה הייתה נערה ערכית ומעורבת בקהילה, התנדבה להיות מדריכת נוער בתנועת של"ח.

נועה הייתה בוגרת ורגישה, והתאפיינה באהבת אדם ובאהבת המדינה. משפחתה תיארה פן זה באופייה במילים הבאות: "חייה של נועה היו רקמה ארוגה במסירות, אהבה וקשר עמוק לשורשיה. מיקומה של מודיעין סיפק לנועה תפאורה שהעניקה לה השראה עמוקה ויסודות איתנים לערכים ולאהבת שבילי הארץ וכבר מגיל צעיר היא גילמה רוח זו. היא העריצה את הנתיבים של ישראל, צעדה לאורכה ולרוחבה של הארץ, שאפה את ריחות האדמה ונגעה באבנים שסיפרו סיפורים של אלפי שנים."

פעילות ההתנדבות של נועה זכתה להכרה ולהוקרה. היא קיבלה אות הצטיינות על מעורבותה החברתית ומלגה מראש עיריית מודיעין, מר חיים ביבס.

נועה ציפתה בכיליון עיניים לגיוס לצה"ל והתרגשה לקראתו. היא התגייסה ב-16 באפריל 2023 ומהרגע הראשון נהנתה מהשירות הצבאי. היא ראתה בכל חוויה בטירונות אתגר מעצים ויצרה במהלך הקורס קשרי חברות חדשים. אומנם היו לה קשיים אך היא בחרה להתמודד עימם בהומור. כך, למשל, היא נתנה כינוי חיבה לנשק האישי שהיה צמוד אליה כל העת והכיסא שישבה עליו ונשבר הפך להיות הבדיחה היומית בקורס. נועה התבלטה בהישגיה בטירונות והמ"מ המליצה לקדמה למסלול פיקודי.

לאחר הטירונות, שובצה נועה לקורס תצפיתניות ועם סיומו היא הוצבה במוצב נחל עוז. נועה קיבלה על עצמה את התפקיד ברצינות ובמחויבות. בד בבד, היא נהנתה מאוד מתנאי השירות. היא נהגה ללכת עם חברותיה הטובות מהמוצב לבריכה של הקיבוץ.

היחס של חברי הקיבוץ אליה ואל חברותיה היה חם ומוקיר תודה והיא הרגישה בת בית בקיבוץ. לנועה היו תוכניות להתקדם ולהתפתח בצבא, לצאת לקורס פיקוד בנובמבר 2023 ולהתחיל קורס קצינות בינואר 2024.

באותה "השבת השחורה" ב-7 באוקטובר 2023 נחטפה נועה ממוצב נחל עוז על ידי מחבלים ונלקחה לדירת מסתור סמוך לבית החולים שיפא בעזה. במהלך מתקפות צה"ל באזור, מחבל חמאס ששמר עליה בשבי נהרג מאש חיילי צה"ל ונועה נפצעה אך לא באופן מסכן חיים. נועה פונתה על ידי המחבלים לבית החולים שיפא ושם נרצחה. כוח של צה"ל איתר את גופתה מחוץ לבית החולים וחילצה לישראל.

נועה השאירה אחריה אוצר נדיר, יומנים אישיים שכתבה החושפים צוהר לעולם פנימי, רגיש ובוגר המבטא ערכי מופת ואהבה. באחד היומנים תיארה את תוכניתה לקדם "פתקי חוזק" בקורס התצפיתניות. כוונתה הייתה שכל חיילת תכתוב מדי יום בדיסקרטיות פתק מעצים לחברה שתגריל את שמה.

אוצר נוסף שהשאירה אחריה נועה הוא "פנקס תודה" שבו כתבה דברי תודה על הדברים הטובים שקרו לה בחיי היום יום. ההשראה ליומן זה הייתה פנקס התודה שכתב אבינועם דוד כהן ז"ל, מפקד בחיל התותחנים שנפל ב-2017.

להלן קטע מרגש שכתבה נועה בפנקס התודה שלה:

"תודה על היכולת לשמוח ולשמח,
תודה על חברות מדהימות שהכרתי ועוד אכיר,
תודה על אופטימיות,
תודה על שיצאתי מהמטווחים,
תודה על צחוק,
תודה על הטירונות,
תודה על שעברתי את הריצה כמעט בשלום,
תודה על עידן, ג'ולי, עדן, מיקה, רון ושני,
תודה על היכולת להמשיך ללמוד,
תודה על שאני מכירה את הארץ שלי."

ב-22 בדצמבר 2023 התקיים טקס הנצחה לקריאת רחוב על שמה של נועה ליד מקום מגוריה בעיר מודיעין. הטקס התקיים במעמד בני משפחתה, חברים, ראש העיר חיים ביבס, חברי מועצה ותושבים רבים.

https://www.modiin.muni.il/modiinwebsite/ChannelArticleNews.aspx?PageID=2_295&id=11193

רועי יום טוב, חבר קרוב של נועה, כתב והלחין שיר בשם "החיוך של נועה". הוא שר שיר זה לזכרה כשהוא מלווה את עצמו בנגינת גיטרה. החברות שני, מאי וקים מלוות את שירתו ברקע. מילות השיר נחתמות בשתיקה של רועי ובכיתוב המילים שנועה נהגה להגיד: "חייכו כאילו אין מחר".

ניתן לצפות בביצוע השיר ביוטיוב בקישור

להלן מילות השיר:

איפה את היום, שואל ולא מוצא תשובה,
מקווה שיש שם מישהו, מחבק חזרה,
כותב לך פעמיים או שלוש ביום,
בתדירות שמשחררת אבל לא מדכאה.

איך אפשר שלא לחשוב על החיוך כל שנייה,
לא לחשוב על הפנים, על הצחוק, החיבה,
על הדרך שאת קוראת לי מטומטם, מחבקת,
מבהירה שסתם בדיחה.

אני אוהב אותך, האם אמרתי לך מספיק,
אני חושב עלייך, על היכולת להבין,
להבין את הפגמים, את השריטות שלי,
ואת כל הסליחות, את יודעת להכיל.

את החיוך שלך אפילו השטן לא ייקח,
מאמין שאת יודעת שאני פה איתך,
אני פה לחבק ולשמוע,
לצעוק ולברוח, לבכות ולשכוח.

אני חושב שכולם פה יכולים להסכים,
שאת מסוג האנשים שלעולם לא עוזבים,
את הקסם, הבגרות והמהות שלך,
רק אחרי הסערה יישארו איתך.

אני חושב שלא הבנתי גודל הצרה,
את כל כך בליבי, בעמקי הנשמה,
את כל התפילות שלי ראית מקרוב,
ובכל ההצלחות היית שם לאהוב.

את יודעת את המעבר, את יודעת הכול,
וכל מה שרק רצית זה לאהוב בגדול,
לאהוב את המשפחה, החברים שלך,
ולדאוג לכל הסובבים אותך.

מקווה שיש שם מישהו מחבק חזרה,
אני חושב שלא הבנתי גודל הצרה,
את החיוך שלך השטן אפילו לא ייקח,
מאמין שאת יודעת שאני פה איתך.

חייכו כאילו אין מחר.

בדף הנצחה זה נעשה שימוש בנתונים שפורסמו בכתבת YNET ו"לאשה": https://www.ynet.co.il/laisha/article/r1zqumtba