סיוון שמחה אסראף

בִּתם של אסנת ואיציק
אחות של תאיר (25) ויהלי (כיתה ו')

סיוון נולדה באשקלון בט"ז באייר תשס"ג, 18 במאי 2003. היא הייתה תינוקת יפהפיה. בתחילה רצו הוריה לקרוא לה סתוונית אך מכיוון שהיא נולדה סמוך לחודש סיוון, העניקו לה את השם סיוון. שמה השני היה שמחה ואמה מעידה שכשמה כך הייתה, שמחה ומאושרת תמיד. סיוון למדה בבית הספר התיכון המקיף ד' דרכא ע"ש רבין באשקלון וסיימה את לימודיה בהצטיינות. היא אהבה ללמוד בבית הספר והעריכה את היחס האישי של המורים לתלמידים. המחנכת שלה הייתה מורתה האהובה עליה במיוחד. סיוון הותירה אחריה משפחה אוהבת: אִימה אסנת, מורה לאומנות, אביה איציק, עובד בחברת אלקטרה, אחותה תאיר, בת 25, סיימה תואר ראשון במשפטים, ואחותה הצעירה יהלי לומדת בכיתה ו' בבית הספר "פסגות" באשקלון.

סיוון התגייסה לצה"ל ב-24 באוקטובר 2021. היה לה חשוב לקבל תפקיד חשוב ותורם. היא שובצה לחיל התקשוב ועברה טירונות בעיר הבה"דים. עם סיום הטירונות, היא הועברה לבסיס האם ברעים ושם שובצה למוצב בנחל עוז המשויך לחטיבה הצפונית באוגדת עזה. תפקידה במוצב היה רכזת אמצעי תקשוב ובמסגרתו היא הייתה אחראית על תקינותם של כל ארונות התקשורת בחמ"ל. נדרשה ממנה זמינות מסביב לשעון לשם כך. סיוון הייתה מסורה לתפקידה והיא מילאה אותו במקצועיות רבה. היא פעלה מתוך תחושת שליחות ומתוך הבנה שמערך התצפיתניות לא יוכל לתפקד כשורה אם היא לא תטפל בתקלות התקשורת שהיא הייתה אחראית עליהן.

ביום שישי בלילה, ב-6 באוקטובר 2023, חגגה סיוון עם חברתה הטובה שחף ניסני ז"ל את שחרורן הצפוי מהצבא. סיוון הייתה אמורה להשתחרר ב-23 באוקטובר 2023. סוף השבוע של "השבת השחורה" היה האחרון שסיוון "סגרה" בבסיס. החגיגה הייתה שמחה ועליזה, סיוון מצולמת עם כתר על ראשה שהכינו לה חברותיה שעליו כתוב "השבת האחרונה"... החיילות קישטו את החדר שבו נערכה החגיגה, הכינו כיבוד ובילו יחדיו. בשבת בבוקר, ב-7 באוקטובר 2023, הן התעוררו בבהלה לשמע אזעקות וקולות פצ"מרים ששוגרו לעבר המוצב. מחבלים שחדרו לבסיס החלו לירות לכל עבר. סיוון רצה עם חברותיה למיגונית כשהיא יחפה, לבושה בפיג'מה וללא הדיסקית האישית שלה והטלפון הנייד. היא התקשרה לאימה אסנת מטלפון נייד של חיילת בבסיס שמצאה מחסה יחד עימה. בשיחתן הקצרה, סיוון עדכנה את אסנת על חדירת המחבלים למוצב, היא אמרה לה שהיא אוהבת אותה וניתקה את השיחה. אסנת המשיכה להתכתב בוואטסאפ עם החיילת שהסבירה שהתנאים במקום המחבוא אינם מאפשרים שיחה ביניהן והיא הפצירה באסנת להשיג עזרה. אסנת התקשרה למפקדים הבכירים של סיוון ואז התברר לה גודל האסון. הסמח"ט נורה והיה בטיפול נמרץ, המג"ד נהרג, והיא לא הצליחה להשיג כלל את המ"פ. אסנת התקשרה גם למשטרה ועדכנה על חדירת המחבלים למוצב. חברתה של סיוון שניצלה ממתקפת המחבלים סיפרה שהמחבלים השליכו רימון לתוך המיגונית שבה החיילות מצאו מחסה. סיוון נפלה על הריצפה בעת מנוסת החיילות מחוץ למיגונית. חברתה ניסתה לסייע לה לקום ולמשוך אותה אך סיוון נפלה שוב. כשהיא שכובה על הרצפה הפצירה סיוון בחברתה לברוח בלעדיה שכן היא פצועה ולא תוכל לרוץ עימה. החברה נמלטה לאחד החדרים ואז המחבלים השליכו רימון נוסף לעבר המיגונית. אלה היו נסיבות נפילתה של סיוון.

סימן ההיכר של סיוון היה טוב ליבה ונכונותה לסייע לכל אדם. כשסיוון הייתה הולכת ברחוב, היא נהגה לתרום כסף לקבצנים שחלפו על פניה. כאשר חיילת חדשה הגיעה לבסיס, הייתה זאת סיוון שהתנדבה להסתובב איתה בבסיס, להכיר לה את שאר החיילים ולוודא שהחיילת הביישנית נקלטת חברתית.

סיוון הייתה יפת תואר ובעלת אופי ממגנט. היא הרעיפה חום ואהבה כלפי חבריה וחברותיה, אהבה לבלות ולטייל עימם, ונמנעה מלריב ומלשמור טינה. היה לה צחוק מתגלגל וביישני שביטא את שמחת החיים שלה.

התחביב האהוב על סיוון היה ספורט. היא אהבה להתאמן בחדר הכושר ולצעוד.

לסיוון היו חלומות רבים שהיא ביקשה להגשים לאחר השירות הצבאי: היא תכננה לעשות את "הטיול הגדול" שאחרי הצבא בניו יורק שכה אהבה. היא גם תכננה ללמוד שמאות מקרקעין, אנגלית ועיצוב פנים. תחום עיצוב הפנים שעניין אותה היה קשור לחיבתה לאסתטיקה. היא ביטאה זאת בלבושה המסודר והמוקפד ובעיצוב החדר שלה במוצב שאותו הפכה לחדר מטופח וביתי.

השיר האהוב על סיוון היה "יש לך אותך". הזמרת מיקה משה שרה את השיר לזכרה של סיוון בבית העלמין ביום השלושים למותה.

הספר האהוב על סיוון היה "הלביאה הלוחמת", פרי עטה של שרון חיון גינת.

בית הספר התיכון שבו למדה סיוון הכין ערכות שי לחיילים לרגל חג החנוכה כחלק מהנצחתה של סיוון.

באירועי "השבת השחורה" אבד הטלפון האישי של סיוון והוא לא נמצא בין חפציה שהועברו למשפחתה. חברתה של סיוון מהבסיס עלתה לקברה כמה חודשים לאחר נפילתה. לדבריה, בעת שהגיעה לבית העלמין, היא שמעה קול פנימי בראשה. הייתה זאת סיוון שהסבירה לה שהטלפון נמצא בין חפציה של החברה המאוחסנים בבסיס רעים. מיד לאחר הביקור בבית העלמין נסעה החברה הנרגשת לבסיס רעים. להפתעתה בחיפוש בחפציה היא מצאה את הטלפון של סיוון בתוך סיר. מציאת הטלפון הייתה נחמה גדולה עבור משפחתה של סיוון שגילתה בו את הסרטונים ואת התמונות מחגיגת השחרור שלה.

בדף הנצחה זה לסיוון נעשה שימוש בנתונים שפורסמו בתוכנית "סדר יום" בערוץ כאן 11 וב"כאן דרום אשקלון": https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-686360/706963/

https://www.kan-ashkelon.co.il/news/83154