סמ"ר ירין מארי פלד

בִּתם של טל ונמרוד
אחות של אלי וליהי

משפחתה של ירין ביקשה לתאר במילים הבאות את סיפורה האישי:
ירין נולדה וגדלה בקיבוץ בארי. עד גיל חצי שנה היא בילתה את רוב זמנה בשינה, כאילו אגרה אנרגיה כדי לכבוש את העולם. מגיל חצי שנה היא לא הפסיקה לרגע להתפתח, ללמוד וללמד את עצמה, להספיק הכל ולא לשבת לנוח.
בתור ילדה היא בלטה באופן מחשבה אחר משאר חברותיה, עניינו אותה דברים והייתה סקרנית וחקרנית, רצתה פשוט לדעת הכול.
תמיד עם חיוך קסום שכאילו אמר 'אני יודעת משהו שאינכם יודעים'.
היה לה חוש הומור שנון במיוחד וכבר מגיל מאוד צעיר ידעה להבין הומור של 'מבוגרים' ולהבין את ההומור בין השורות.
ירין הייתה ילדה צנועה, מעולם לא הבינה מדוע צריך לקנות לה מתנות ובגדים וכשכל הבנות ביקשו שמלות וורודות, בחרה ירין את הבגדים בצבע כתום או ירוק.
מגיל צעיר עסקה בספורט, תחילה בהתעמלות אומנותית ולקראת סוף היסודי עברה לכדורעף.
לאורך שנות התיכון הייתה שחקנית בנבחרת הפועל אשכול, תפקידה היה ליברו, תפקיד מרכזי וחשוב. יחד עם חברותיה לנבחרת זכתה באליפות הארץ לנוער.
בגיל חמש עשרה נחשפה לראשונה לקורס עזרה ראשונה במד"א, זו הייתה אהבה ממבט ראשון.
החל מאותו קורס ירין נשאבה לעולם הרפואה, במתן טיפול ראשוני וביכולת להקל ולתת מענה לסבלם של אנשים.
בכל שנייה פנויה, לפני ואחרי הגיוס לצבא, בילתה ירין בתחנת מד"א אופקים במשמרות ארוכות מהן הייתה חוזרת זוהרת מאושר עם שלל סיפורים על טיפולים שונים שנתנה ועל מגוון המטופלים שפגשה.
ירין נשאבה כולה לעולם הרפואה וחלומה היה להיות פראמדיקית.
כשנה לפני הגיוס עשתה קורס מדריכים ולימדה עשרות נערים ונערות צעירים את תורת מתן העזרה הראשונה
הייתה לה יכולת לסחוף אחריה צעירים ומבוגרים כאחד, באסרטיביות ובחיוך.
בתחנה מספרים שחובשים בכירים ופארמדיקים היו רבים מי יקבל את ירין למשמרת. לדבריהם בכל פעם שירין הייתה באמבולנס הם ידעו שהמטופלים בידיים אחראיות וטובות למרות גילה הצעיר.
ירין תמיד חקרה וקראה על רפואה וידעה לצטט מקרים מורכבים. לא פעם אפילו ניצחה בוויכוחים על טיפול ראשוני מול ותיקים ממנה.
ירין הייתה אחות מדהימה לשתי אחיותיה והיוותה דבק לכל קצוות המשפחה.
בחמש השנים האחרונות הייתה בזוגיות נפלאה עם עידן אהוב ליבה.
ירין הייתה חברה מדהימה לכל חבריה, תמיד ידעה לתת תשומת לב לכל אחד ואחת כאילו היו היחידים בעולמה."

משפחתה תיארה את תהליך ההכנה לגיוסה לצבא, את השירות שלה ואת תרומתה:
"ירין התגייסה לצה"ל ב-21 בנובמבר 2021 ושירתה בחיל רפואה. לקראת גיוסה לצה"ל היא נלחמה להגיע לתפקיד רפואי ועברה קורס חובשים. לאחר סיום הקורס היה לה ברור שהיא חייבת לשרת ליד הבית שלה, בארי שבעוטף עזה, אזור שידוע בנפיצותו. ירין פרחה בשירות והרגישה שהצוות הוא משפחתה. כבר בימים הראשונים היא בלטה באיכות ובידע שלה וזמן יחסית קצר לאחר מכן היא מונתה למנהלת אירוע.
לקראת סוף שירותה כבר החלה להתכונן ללימודי סיעוד ופארמדיקים באוניברסיטת בן גוריון. קצין הרפואה הראשי של האוגדה ביקש ממנה להישאר עוד כמה חודשים בקבע כדי להיות העוזרת שלו ולאחר חשיבה עמוקה היא התרצתה וחתמה."

בשבת בשבעה באוקטובר 2023 ירין הייתה בבסיסה בנחל עוז. בבוקר עוד הספיקה לדבר עם משפחתה כאשר הייתה במיגונית עם שאר החיילות. בשיחה עימה התרשמו בני משפחתה שהיא לא הייתה מפוחדת הגם שהיא הבינה שמתרחש בבסיס אירוע חריג. נראה כי חשיפתה לאורך ילדותה לאירועים ביטחוניים באזור עוטף עזה חישלו אותה להתמודדות במצב חירום כזה.
בשעות הבוקר של אותה שבת נפלה ירין בקרב מול המחבלים.
לאחר שנפלה מצאו בכיסה מכתב פרידה שבו ביקשה שאם תמות, ישתתפו בהלוויתה מתנדבי מד"א. ארגון מד"א מילא את מבוקשה ואף שידר את הלוויתה עבור חבריה המתנדבים שנבצר מהם להגיע לאירוע. ניתן לצפות בהלוויתה בלינק:
https://www.mdais.org/news/yarinpeled

משפחתה של ירין תיארה את אישיותה במילים אלה:
"לאורך כל חייה הקצרים אפיינו את ירין החיוך התמידי, השקט שלה ושמחת החיים הבלתי נגמרת. תמיד ידעה לסחוף אחריה את כולם לשטויות או לשיחה רצינית. ירין טרפה את החיים כאילו ידעה שהזמן שלה בעולם הוא קצר. ירין תיזכר בת, אחות, בת זוג וחברה אשר שימשה עוגן והעניקה שמחה, כוח, אור ואהבה לסובבים אותה."

יומון בארי פרסם דברים לזכרה של ירין בגיליון מס' 19784 מ-22 באוקטובר 2023. התחקיר בוצע על ידי אליה יעקב, הפרסום נכתב על ידי תהילה חכימי ותומר חרוב. ניתן לראות את הפרסום בלינק.
"ירין מארי פלד
07.10.2023 :נולדה: 08.04.2003 נרצחה
ירין מארי פלד נולדה בקיבוץ בארי לנמרוד ולטל באפריל 2003. אחות לאלי שטרית ולליהי פלד. נמרוד אביה של ירין עוסק בתחום הניהול הרפואי ואימה טל מנהלת את אגף האיכות בדפוס בארי. הוריה הכירו ב-2001, התחתנו והביאו לעולם את ירין וליהי, אחיות לאלי שנולדה לטל מנישואים קודמים. את אימה הייתה מכנה ירין 'אימיהו' ואת ירין נהגו בני המשפחה לכנות 'ניני', כינוי שליווה אותה עד סוף חייה. היא אהבה להשמיע לחבריה בצבא הקלטות של אביה מכנה אותה כך בטלפון. 'היו לה עיניים ענקיות בצבע כחול, אופי שקט, והחיוך אמר הכול', סיפרה אימה. בין שלוש האחיות שררה חברות קרובה וירין נחשבה לדבק של המשפחה. היא תפסה מקום טוב באמצע וחיברה את כולם. מלאך שידע לחבר את כל הקצוות. מגיל חמש עשרה הייתה ירין בזוגיות עם עידן קישינבסקי.
כילדה בלטו אצל ירין החשיבה החדה והשונה וחוש ההומור. כשכל הבנות רצו לקנות ורוד, ירין בחרה דווקא את החולצות הירוקות והכתומות. כבר בתור ילדה היא הבינה ציניות, את הצחוק בין השורות והצטיינה בספורט. עד כיתה ו' היא עסקה בהתעמלות קרקע ובחטיבה החלה לשחק כדורעף עד שסיימה תיכון. היא ואחותה ליהי שיחקו יחד בנבחרת בית הספר והובילו אותה לזכייה באליפות הארץ. בזכות הכדורעף היא הכירה גם את בן זוגה עידן. אחותה אלי מספרת שבמפגש הראשון שלהם הוא זרק עליה כדור. בהמשך גילו השניים שהם חולקים תשוקה משותפת גם לטיפול ולרפואה וכשירין ניגשה למבחנים כדי להתנדב במד"א עידן שלח לה סיכומים. הם המשיכו לדבר ולא הפסיקו מאז.
ירין נמשכה לעולם הרפואה מגיל צעיר. כשאחותה הקטנה ליהי הייתה בת שבע, היא עברה התקף אפילפסיה מאוד קשה מתוך שינה. ירין הייתה איתה וקראה להורים ומאז ניטע בה הרצון לעזור לאנשים ולטפל בהם, לדעת מה לעשות ואיך להגיב בשעת מצוקה.
בגיל חמש עשרה היא החלה להתנדב במד"א בתחנת אופקים והפעילות הזו תפסה את רוב זמנה הפנוי. היא אהבה את האקשן של הטיפול הראשוני. החלום שלה היה להיות פראמדיקית. היא נאבקה מול הצבא כדי להגיע לקורס חובשים והתעקשה לשרת באזור העוטף על אף נפיצותו ביחידת טיפול נמרץ צבאי שבמוצב נחל עוז. היא ראתה בכך שליחות: לשמור על הבית ולטפל, בין היתר, גם באנשי בארי. המסירות שלה הייתה אבסולוטית: כשהייתה יוצאת הביתה בימי חמישי הייתה ממשיכה מיד למשמרת
במד"א. היא הצטיינה, הן בהתנדבות במד"א והן בשירותה הצבאי. קצין הרפואה הראשי האוגדתי ביקש שהיא תישאר בקבע להיות העוזרת שלו. היא כבר החלה ללמוד לפסיכומטרי והתכוונה ללמוד במסלול של סיעוד ופראמדיקים באוניברסיטת בן גוריון אבל היא התרצתה וחתמה. אחותה אלי סיפרה: 'התפקיד שלך מילא אותך, נלחמו עלייך כדי שתישארי בקבע, רצו ממך עוד קצת, לא רצו לשחרר'.
ירין ובן זוגה עידן עמדו לעבור לגור יחד. בינה לבין עידן בן ושב עין הבשור הייתה תחרות לא סמויה: מי יודע יותר, מי מטפל טוב יותר, למי היו מקרים קשים יותר. הזוגיות בין השניים הייתה בוגרת וקרובה, כל אחד מהם מצא את אהבת חייו. הם כבר תכננו את חייהם המשותפים וזה היה ידוע שעם השחרור הם מתחילים לכיוון החתונה. 'התבגרנו יחד', אמר עידן על הקשר וסיפר שירין הייתה תמיד חייכנית, שמחה, צוחקת ונכונה לעזור. הם היו יחד חמש שנים ועידן מספר ש'היא תמיד הייתה שם בכל רגע, לא משנה מה השעה – היא תגיע. היא הייתה אוזן קשבת, לא היה אחד שלא אהב אותה בתחנה. היא תמיד רצתה לעשות כמה שיותר משמרות, גם כשלא היה לה זמן. היא הייתה מושלמת, אין לי מילה אחרת לתאר אותה'.
חברה הטוב ביותר מבארי הוא נבו אבל ירין תפעלה תמיד והייתה מוקפת חברות וחברים שכל אחד קיבל ממנה את תשומת הלב הכי מדויקת, כך שאף אחד לא ירגיש חסר. חברותיה מהשירות הצבאי מספרות שהיא הייתה הלב החברתי של הבסיס. חיילת שאוהבת לשיר מזרחית בקולי קולות ברכב ולשחק שש בש, שיודעת ומלמדת לבשל ולהצחיק את כולם עד שכואבת הבטן. חברתה שי מספרת: 'ידעתי שכל עוד את איתי שום דבר לא מפחיד'. וחברה אחרת, ליה איפרגן, הוסיפה: 'אי אפשר שלא להיות חבר שלך, זה פשוט לא אפשרי'.
בבוקר השבעה באוקטובר התעוררה ירין במוצב נחל עוז לקול אזעקות ופיצוצים. היא רצה יחד עם הבנות למיגונית הפתוחה במוצב והספיקה לדבר עם אימה טל בטלפון. לעבר המיגונית נזרק רימון וירין יחד עם חברתה שיר ביטון פנו חזרה למגורים והתחבאו שם. כשנתקלו במחבל הן הרגו אותו אך בכניסה לחדר הפתיע אותן מחבל נוסף מהחלון והרג את שתיהן.
ירין תיזכר על ידי משפחתה, חבריה ומכריה נערה מלאת צחוק ומסורה לזולת. העובדת החייכנית מהכול־בו שאהובה ומוערכת על ידי כל חברי הקיבוץ, החובשת המחויבת ממד"א, שחקנית הכדורעף שלא עוצרת עד לניצחון. בת, אחות, בת זוג וחברה שמשמשת עוגן ומעניקה כוח, אור ושמחה לסובבים אותה. אנחנו נושאים את ליבה. אנחנו נושאים את ליבה בתוך ליבנו לעד.
יהי זכרה ברוך."

מנכ"ל מד"א אלי בין ספד לירין: "ירין ז״ל הייתה מתנדבת פעילה שרצתה להמשיך ולתרום למד"א גם לאחר שירותה הצבאי, חסרונה יורגש. מגן דוד אדום משתתף בצער המשפחה ומחבק אותם. יהי זכרה ברוך". ללינק.

ענבל גורודנצ'יק, חברתה לקבוצת הכדורעף של ירין, סיפרה בראיון עימה ב-4 בנובמבר 2023 לאתר ההנצחה שבעה באוקטובר:
"ירין הייתה הכול. הילדה שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים, הילדה שכולם רצו להיות קרובים אליה כי היא גורמת לך להרגיש שייך, הילדה שתהפוך עולם בשביל שמשהו שחשוב לה יקרה. היא תמיד אמרה מה שהיא חושבת וכולם הקשיבו לה. מנהיגה. בלי להתאמץ, בלי חארטות, איך שהיא. איך היה כיף הנסיעות ביחד כל הקבוצה ואת שרה. את שרה ואני מקשיבה. הכי מגניבה, הכי חצופה. ידעת לקרב בין אנשים, זה היה קסם כזה, ידעת להרים כל פרצוף מבואס עם הצחוקים הכי מטומטמים שלך או עם השיחה הכי רצינית. כמה צחקנו. יכולנו להתגלגל ממך אימון שלם בלי הפסקה, לפעמים הייתי כועסת עלייך שאת מוציאה את כולן מריכוז אבל בפנים כל כך רציתי לצחוק. היית אחותנו הגדולה, למרות שאין בינינו פערים את נתת הרגשת ביטחון לכל אחת ואחת מאיתנו.
איך אפשר להיפרד ממך תגידי. את כל כך טובה לעולם. היית פשוט מושלמת. את בן אדם של פעם בחיים".
לראיון.

הזמר והיוצר רביד פלוטניק כתב והלחין יחד עם יאיא כהן אהרונוב שיר לזכרה של ירין. ניתן לראות את הביצוע של השיר בקישור.