לנצח
תפריט
תהליך קליטת ההקדשה באתר אורך מספר דקות לאחר ההקלדה.
ההקדשה תוצג כאן. אנא התאזרו בסבלנות.
בִּתם של גלית ואדוארדו
מיה נולדה בסוכות 2004 בתל אביב לזוג הורים מסורים שהכירו במהלך לימודיהם באוניברסיטה בצרפת, מהרגע שנולדה, מיה הייתה מרכז חייהם של הוריה.
למיה היו שני שורשים, הצד הישראלי ואת הצד הספרדי, ולמרות המרחק בין שני חלקי המשפחה שלה, מיה הייתה הדבק של המשפחה.
בילדותה המוקדמת עברה המשפחה לסביליה שבספרד ושהתה שם כמה שנים. בהמשך חזרה עם אימה גלית ארצה, מיה גדלה במושב רינתיה הטובל בטבע כשהיא מוקפת בחברים רבים.
בגיל ארבע עשרה עברו מיה וגלית לגבעתיים והתגוררו סמוך לשאר המשפחה. מיה התבגרה בגבעתיים, למדה בתיכון אורט קרייזמן וחוותה שנים יפות שבהן קשרה לעצמה קשרי חברות אמיצים.
מיה הייתה ילדה של אור מרגע שהגיעה לאוויר העולם. ליבה היה מלא שמחה, אהבת חיים, הסתכלות אופטימית ובריאה על מהות החיים. היא הייתה תלמידה מצטיינת, השקיעה בלימודים ובספורט.
מיה הייתה ידועה באהבתה הגדולה לחבריה ולמשפחתה וכן ביכולת שלה להצחיק את כולם עד דמעות. היא הייתה בת, נכדה ובת דודה יוצאת דופן וייחודית.
מיה הייתה חרוצה מאוד ועבדה בעבודות רבות האופייניות לבני גילה כמו בייביסיטר ומלצרות. היא מצאה תמיד את השמחה ואת המשמעות גם בעבודות הפשוטות ביותר.
ילדים ומבוגרים התחברו בקלות לאישיותה הכריזמטית והכובשת.
מיה הייתה ילדה של אהבה ושמחה, אי אפשר להאמין שאיננה עוד. חסרונה כבד וקשה מנשוא.
מיה רצתה להיות מדריכת ספורט בצבא אך בשלב המיונים בתקופה שלפני הגיוס היא קיבלה זימון לתפקיד תצפיתנית. לאחר התלבטות ומתוך ראייה אופטימית שאפיינה אותה היא החליטה לראות בשיבוץ זה הזדמנות לתרום תרומה חשובה למדינה. לכן החליטה להתמסר לתפקיד ולהצליח בו.
מיה התגייסה לצה"ל ב-17 אפריל 2023 והחלה מייד את ההכשרה לתפקיד תצפיתנית. היא הצטיינה בטירונות ובקורס וסומנה לפיקוד. בסיום הקורס היא קיבלה את כומתת המ"מ שלה שהייתה מחווה של הערכה כלפיה.
מכיוון שמיה הצטיינה בקורס היא קיבלה את הזכות להחליט על השיבוץ שלה. לאורך כל חייה היא פעלה תמיד במסירות ומהלב והייתה בעלת מוטיבציה להשפיע ולתרום. לכן לאחר שבחנה את האפשרויות שעומדות בפניה היא בחרה לשרת בתפקיד קדמי במוצב נחל עוז שנחשב אז לתפקיד מעניין ומשמעותי בגזרה מנוהלת היטב.
בקשתה להשתבץ במוצב נחל עוז נענתה בחיוב והיא הגיעה למוצב ובו עברה את הכשרתה במהירות. היא נקלטה חברתית היטב ועד מהרה היו לה חברות טובות שהיחסים ביניהן היו כמו של אחיות. החיילות דאגו אחת לשנייה, נהנו מהשירות יחדיו ומיה הרגישה שהיא ממלאת תפקיד חשוב ותורם.
מיה הייתה אמורה לקבל תעודת הצטיינות ממפקד אוגדת עזה ב-10 באוקטובר 2023 על כך שזיהתה חוליית מחבלים בגזרה. בנובמבר 2023 היא הייתה אמורה לצאת לקורס פיקוד והיא כבר תכננה לצאת לקורס קצינים בהמשך.
בבוקר השבעה באוקטובר 2023 הייתה מיה במשמרת בחמ"ל יחד עם שאר חברותיה למשמרת. בשעה שש וחצי בבוקר היא החלה לדווח על מתקפת המחבלים. בהקלטות המוצב ניתן לשמוע את מיה מדווחת על האירועים בזמן אמת מתוך "פסקל 91" שהיה ערוץ הקשר שלה. היא דיווחה על פריצת הטרקטור ועל פלישת המחבלים על אופנועים לתוך שטח ישראל. למרות האירועים הקשים שדיווחה עליהם וסכנת החיים שבה הייתה נתונה, היא הקפידה לדווח את דיווחיה בקור רוח, בבגרות, במסירות ובמקצועיות. כל אלה ניכרו בקולה היציב שבו דיברה.
ניתן לשמוע את דיווחיה על החדירה בקישור שלהלן אשר שודר בערוץ כאן 11 ב-31 במרץ 2024
מיה נפלה בקרב הקשה והעקוב מדם על חמ"ל נחל עוז.
דברים שכתבה גלית אִימה של מיה על נסיבות נפילתה, שנאמרו גם במושב הכנסת לזכר גבורתן של התצפיתניות-
"שבת, שש וחצי, קצת לפני התעוררתי לאזעקות. ישר כתבתי למיה 'מה טילים עכשיו?' היא לא ענתה וידעתי כי הייתה במשמרת מארבע בבוקר שאמורה הייתה להסתיים בשמונה... משמרת שהסתיימה בחנק ובשריפה... בתשע וחצי קיבלתי הודעה מטלפון של הניצולה מהחמ"ל. 'אימא, זו מיה, אני בסדר, מוגנת בינתיים... אוהבת. מקווים שייגמר מהר.' הן היו בטוחות שהחמ"ל בטוח ובטח שיצילו אותן. אבל יותר מחמש שעות כלום. מי שהיו בחמ"ל גשש ועוד קצין נלחמו. עד שהחשמל נשרף..
הודיעו לנו לפנות בוקר בין שלישי לרביעי. אנחנו כבר ידענו... מהקבוצה של נחל עוז שבמקרה קיבלתי אותה בוואטסאפ. השמועות שהחמ"ל נשרף והעובדה שאין קול ממיה... ידעו כבר על שתי ניצולות ומיה לא הגיעה לאף בית חולים... אחרי שראיתי את החמ"ל השרוף כמו מתוך סרט שואה, נשאר השש וחצי בבוקר. המראות שראו והדיווחים, הפחד שהן עברו, התקווה שיצילו אותן, חרחורי המוות בחנק שריפה. חצי צמיד שרוף וחצי שרשרת שרופה. אני אימא של מיה ואני לא יכולה לחיות עם זה וגם לא לצד זה."
משפחתה של מיה תיארה את אישיותה במילים אלה:
"מיה הייתה ילדה מוארת עם תלתלי זהב, חיוך יפהפה, נוטפת סטייל. לכל מקום שהגיעה תמיד מצאה חברה חדשה. תמיד הייתה טובה לכל אדם באשר הוא. ראתה את הטוב שבו. מיה הייתה מצחיקה, אהבה להנות מהחיים, היא אהבה מסיבות ואוכל איכותי. הכי אהבה לאכול אוכל טעים ללא גלוטן שאימא שלה הכינה לה. מיה היתה צליאקית.
מיה היא חצי ישראלית וחצי ספרדייה ומגיל צעיר הייתה נוסעת לספרד, מסתדרת לבדה בטיסה. היא דיברה ספרדית שוטפת ואפילו לימדה את חברותיה בבסיס את השפה.
הוריה בחרו לכתוב על קברה 'אחת ויחידה, כליל השלמות, היית כל אושרנו ועולמנו, 2004 - לנצח.'"
מיה אהבה להיות עם חברות, לבלות עם שיה בת הדודה הקטנה שלה, לבקר את סבא וסבתא ולעשות כיף עם אימא ואבא.
היא אהבה לקרוא ספרים ולראות סדרות בספרדית. היא אהבה מאוד אופנה ונהנתה לקנות בגדים יפים.
מיה רצתה להיות רופאה ואמרה שאם זה קשה אז אחות מיילדת. היא אהבה תינוקות וילדים ורצתה משפחה גדולה עם הרבה ילדים.
אנחנו משתדלים להציג באתר רק תוכן מכבד שהולם את זיכרון החללות. אם נתקלת בתוכן בלתי הולם, פוגעני, שקרי או אלים, ניתן לדווח עליו בטופס יצירת קשר או בכל דרך שנוחה לך.
תהליך קליטת ההקדשה באתר אורך מספר דקות לאחר ההקלדה. ההקדשה תוצג כאן. אנא התאזרו בסבלנות.
לנצח
לנצח
תגובה אחת
לנצח